"ייצוגי הכפר הערבי ביצירות הפרוזה של סופרים ערבים הכותבים בעברית"
שרה שגיא
- הנושא יוצג בהרצאה בכנס בסוף יוני 2017, ובהמשך יעובד למאמר אקדמי
בשנות השמונים של המאה העשרים, עם ראשית פעילותם של אנטון שמאס ונעים עריידי, החלה להתרחב תופעת הסופרים הערבים הכותבים את יצירותיהם בעברית. סופרים אלו פותחים צוהר בפני קוראי הספרות העברית לנעשה בחברה הערבית מנקודת מבטם. במאמר ייבחן ייצוגו של הכפר הערבי ביצירות אלה כמהות פיזית וכאידאה.
בעבר סוגיות והיבטים שונים הקשורים בחברה הערבית טופלו באופן בעייתי בספרות העברית. אופנהיימר (2008) מצא שהערביות, כשפה וכנוכחות פיסית ומנטאלית, נתפשה בתרבות ובספרות העברית כזהות לאומית זרה שהיהודים התבוננו בה ממרחק תרבותי והגדירו אותה באמצעות הניגוד שבין מערב למזרח. כתיבתם בעברית מעוגנת בנרטיב ישראלי לאומי באופיו. אופן ייצוג זה הולך ומשתנה בכתיבתם של סופרים ממוצא מזרחי בני הדור הצעיר (אופנהיימר, 2014).
המזרחנות הישראלית בת זמננו מתיימרת לחקור ולהסביר את "המזרח" עבור מי "שאינם מזרחים", ומציבה את המזרחן "בין מזרח ומערב". בכך היא מאשרת את זהותה של החברה המערבית המודרנית. לפי אייל (2004) כינונו של "הכפר הערבי" כאובייקט הוא זהות שכללי השיח המזרחני יוצרים ומארגנים לכלל מושגים כ"מאבק חמולות" ו"פוליטיקה כפרית", להבדיל מ"פוליטיקה מודרנית".
שקור וטרביה (2015) סבורים כי התרבות הערבית נתפסת בעיני היהודים בישראל כנחותה וכלא מודרנית. לטענתם, הסופרים הערבים הכותבים בעברית רואים בהכרת תרבותם, תרבותו של 'הקרוב והזר', הכרח מטעמים פוליטיים והומניים יותר מאשר מטעמים של הנאה אסתטית גרידא.
במאמר יוצגו יצירות שניתן למצוא בהן ייצוג של הכפר הערבי כפי שהוא נתפס במבטו של מי שנולד וגדל בו והיה עד לשינויים שחלו בו במהלך השנים, מבט שאינו "נגוע" במזרחנות אך גם אינו חף מביקורת.
הסוגיה תיבחן ברומאנים "ערבים רוקדים" (2002) ו"ויהי בוקר" (2004) מאת סייד קשוע, "בצל השיזף" (2007) מאת ג'רייס טנוס ו"חוצות זתוניא" (2008) מאת עודה בשראת דרך כמה אספקטים:
תיאור הכפר: סביבה וחברה – מבנה הכפר וגבולותיו והקשר שלהם למציאות החברתית בכפר.
ימי התום: זיכרונות מהכפר בעידן שלפני הנכבה – עניין המשיק גם לתפיסה האוטופית של הכפר.
הכפר בהווה על תחלואיו ומצוקותיו.
חלקו של הריבון במצבו של הכפר.
ביבליוגרפיה זמנית:
אופנהיימר, י' (2008). מעבר לגדר: ייצוג הערבים בסיפורת העברית והישראלית (2005-1906).תל אביב: עם עובד.
אופנהיימר, י' (2014). מרחוב בן-גוריון לשארִע אל-רשיד: על סיפורת מזרחית. מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים.
אייל, ג' (2004). "בין מזרח למערב: השיח על 'הכפר הערבי' בישראל". בתוך: י' שנהב (עורך)קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי. ירושלים: מכון ון ליר ותל אביב: הקיבוץ המאוחד, עמ' 223-201.
שקור, ע' וטרביה, ע' (2015). הכתיבה העברית של סופרים ערבים בישראל. הערבים בישראל מול העברית: דרכי הסתגלות. גדיש כרך ט"ו:
http://meyda.education.gov.il/files/AdultEducation/gadish/adel_abdala.pdf
שרה,
השבמחקכתוב מעניין ורחוט.
איני אוהבת את "טופלו באופן בעייתי" למה הכוונה, יש לזה ריח לא טוב.
במקום המזרחנות הישראלית... מוטב חוקרים מזרחנים או כמה. צריך להיזהר מניסוח ומהכללה. ואגב כך, נדמה לי שימי האוריינטליזם עברו מעט. יש היום לא מעט חוקרים בעלי נקודות מבט מגוונות. כדאי לבדוק.
את מציגה לפי מה תנתחי ובעזרת מה תוכיחי את טענתך, אך הטקסט שלך נקטע באמצע. חסר סגיר. אולי משהו על המגמות המתגלות.
בהצלחה,
עירית