ספרות המוסר ביידיש כספרות לימינאלית
ספרי המוסר ביידיש במאות השש עשרה-שמונה עשרה מורכבים היו ממספר
אלמנטים: דינים, דברי תיאוסופיה, הצגה של אידיאלים חברתיים וסיפורים. חלקים ניכרים
מהם היוו תרגום מלשון הקודש. משום כך הם זכו ללגיטימציה מצד האליטה הרוחנית בת
הזמן: א) כיון שהיוו 'רק תרגום' וב) מפני שברובם אכן הציגו את הדרישות הדתיות
הנורמטיביות וביטאו את השקפות העולם של
האליטה.
בבואי לבחון את הסיפורים, גיליתי כי אלו לא תמיד מציגים את העמדות שאותן
הם נועדו, לכאורה, לאשש. במקרים רבים הם מייצגים השקפות עולם שונות, ואף מנוגדות
למקובל. חלק זה של ספרי דן בשאלה מדוע דווקא בספרי המוסר התאפשרה חריגה זו
מהמקורות ומה היא שרתה.
כדי להשיב על השאלה נעזרתי במונח שקבע האנתרופולוג ויקטור טרנר:
לימינאליות. המונח 'לימינאלי', משמש את טרנר כדי להגדיר מצב ביניים שבו נמצא אדם
העובר מסטטוס חברתי אחד למשנהו, בו הוא יכול לפעול באורח 'פחות לגיטימי' שכן אינו
כבול לחוקים של סטטוס זה או אחר.
כמובן שהמונח 'לימינאלי' אינו משמש אותי באופן זהה לאופן בו
הוא משמש את טרנר. הסיבות לכך הן: א) טרנר מדבר על סטטוס חברתי ולא על טקסטים
ספרותיים וב) כיון שטרנר מדבר על מצב זמני ולגבי ספרות המוסר המצב הלימינאלי היה
קבוע לפחות במשך כמה מאות שנים.[1]
לטענתי, ניתן לשאוב את המונח לצרכיי, משום שגם ספרות זו מצויה ב'מקום
ביניים': בין ספרות קודש לספרות חול; בין ספרות שנועדה לקהל הפשוט לספרות שנועדה
לאליטה התרבותית. ובין ז'אנרים ותימות שונים. לדבריי, בשל מעמדהּ הלימינאלי, יוצריה
של ספרות המוסר ביידיש חשו שהם יכולים להביע בעזרתה עמדות ותפישות עולם לא מקובלות, כאלו שמשקפות פחות את נורמות האליטה הרוחנית, ויותר (או למצער גם) את
רחשי ליבן של קבוצות מודרות בחברה. אני סוברת כי הלגיטימיות של ספרים אלו איפשרה
לשינויים להתרחש כביכול 'מתחת לרדאר' של האליטות הרוחניות.
מטבע הדברים הסטיות מן הנורמות באות לידי ביטוי בעיקר בחלקים הסיפוריים. הסיבה
לכך כפולה א) בתרגום של סיפורים מראש נדרשת פחות 'צמידות למקור'. ב) מוטיבים מן
הסיפורים היו מוטיבים עממיים, ולכן נוצרו ורווחו בקרב השכבות המודרות בחברה. משתי
הסיבות הללו הן ביטאו את השקפות עולמן של השכבות המודרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה